ג'אם סשן – מאלתרים ביחד, לחוד, או במילים אחרות: קונטקט אימפרוביזציה ללא מגע.

איציק עמר ועוד 20 רקדנים בהסגר, מייצרים שפה המחברת בין כולם גם מרחוק.

להיות לבד אך לא בודד, זכינו בהזדמנות לפגוש את עצמנו.

הגר אנוש ובנות דמותה רגילות להינצל ע"י הדמיון.

אוהבים את הסבים והסבתות שלנו - מחווה לקבוצת הסיכון.

טל קרונקופ צילמה את סבתא שלה, בבית, בריקוד התריסים היומיומי שלה שחושף יופי ופיוט אינסופיים.

דברים שעושים כשיש זמן. הרבה זמן. בבית.

שרון שגיא מתרגלת פלמנקו בנעלי בית או ליתר דיוק: פלמנקו ברגליים יחפות.

מערבבת בין מקצבים, ויוואלדי, אימפרוביזציה ועבודת רגליים פרואקטיבית.

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים (ולפעמים גם כשלא).

חני רוזנטל מחפשת מרחבים חדשים ועולמות מופלאים במקומות הכי בנאליים.

להתמסר לחוסר וודאות ולרקוד כאילו אין מחר.

סתיו סטרוז חוגגת את הרגע: אחרי היום המאושר הזה איני יודעת אם עוד יום יבוא.

 לציפור אין ידיים, לאדם אין כנפיים.

ידיעות, עדכונים, פרשנויות, מילים מילים מילים – מה קורה כשעודף אינפורמציה הופך למוסיקה של חיינו?

תמרה דגן מלחימה מנגינות מז׳אנרים שונים בחיינו הקולקטיבים , לידי קצב אחד המניע אותה

***לא לצפות על מיוט***

יומולדת לבד בבית  - מחול שדים או המסיבה הכי טובה בעיר?

עינת גנץ מציעה מבט על קלסטרופוביה ועל ההזדמנויות שחייבים לנצל בבידוד.

עניין של נקודת מבט.

יש כאלו שבשבילם הבית הוא העולם כולו 

(ומשטח פעילות הוא לפחות יבשת שלמה).

איילה פרנקל ואופיר יודלביץ מציעים מבט על הקיום האימהי לצד הקיום האמנותי בתוך המרחב הביתי בימי קורונה.